<h1>סמ"ג עשין סימן קי"ד</h1>
<h2>דף יא:</h2>
כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה שנאמר ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו, וזכה על ידי כך למלוכה לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל (ע"פ רמב"ם מלכים פ"א ה"ז). לפיכך אומרים בכריתות בפרק קמא (ה' ב') ובהוריות (י"א ב') שאין צריך למשוח בן המלך ומה שמשחו שלמה המלך מפני מחלוקת אדוניה ויואש מפני עתליהו ויהואחז מפני יהויקים לסלק את המחלוקת שהיה יהויקים אחיו גדול ממנו שתי שנים. ומקשה בירושלמי (הוריות דף ט"ו ב') והלא יאשיהו גנזו הדא אמרה באפרסמון משחו. כתר מלכות זכה בו דוד בן ישי לו ולזרעו אחריו שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם (ע"פ רמב"ם שם). אחיה השלוני העמיד ירבעם מפני שחטא שלמה והתנה הקב"ה לדוד אם ישמרו בניך [את] בריתי, אף על פי כן אמר אחיה השילוני ולבנו אתן שבט אחד למען היות ניר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלים, למלכי בית דוד הבטיח הקב"ה שלא תכרת המלוכה מזרעם שנאמר אם יעזבו בניו (את בריתי) [תורתי] ובמשפטי לא ילכו ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וחסדי לא (אסור מאתו) [אפיר מעמו], אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסיק המלוכה שהרי נאמר לירבעם אך לא כל הימים (עי' רמב"ם שם הל' ז'—ט'). ואין מושחין בשמן המשחה אלא מלכות בית דוד בלבד וכשמושחין אותם מושחין אותם על המעיין אבל מלכי ישראל מושחין אותם באפרסמון (ע"פ רמב"ם שם הל' י'—י"א). ואין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה' (יומא ס"ט ב').
<h2>דף יג.</h2>
כבוד גדול נוהגין במלך שאפילו הנביא כורע לו שנאמר (מלכים א' א' כ"ג) הנה נתן הנביא ויבא לפני המלך וישתחו למלך (אפים) [על אפיו] ארצה, ואפילו כהן גדול מצוה עליו לכבד המלך שכן מצינו בכהנים גדולים שהיו כפופים למלכים (ע"פ הוריות י"ג א') וקוראין אותן אדוני המלך ואע"פ כן מצוה למלך לעמוד בפני כהן גדול בשעה שישאל לו במשפט האורים שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו וכו' מצוה למלך לעמוד מפני חכמי ישראל ולכבדם שנאמר ואת יראי ה' יכבד אמרו עליו (מכות כ"ד א') על יהושפט מלך יהודה כשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו מחבקו ומנשקו וקורא לו רבי ומורי ומפרש בפרק הנושא (כתובות ק"ג ב') שאין זה אלא בצנעא בזמן שהמלך ועבדיו לבדם בבית אבל בפני המון עם לא יעמוד בפני אדם ולא ידבר רכות ולא יקרא לאדם אלא כשמו כדי שתהא אימתו על הבריות (עי' רמב"ם מלכים פ"ב ה"ה). וצוה רבי את בנו נהוג נשיאותך ברמים וזרוק מרה בתלמידים. כשם שהכל חייבין בכבודו כך הוא חייב לסבול טרחם ומשאם וריבם של ישראל כאשר ישא האומן את היונק ולהיות לבו בקרבו שפל שנאמר לבלתי רום לבבו מאחיו ועוזר לקטניהם ולגדוליהם מכל אויב כמו שעשה שאול וילחם בכל אויביו מסביב (ע"פ רמב"ם שם ה"ו ע"ש).
